בית חולים לניאדו נ' מקובר הנדסה ופיתוח בע"מ

פסק דין

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בכפר-סבא מיום 4.1.14 (כב' הרשם הבכיר צ' לרנר) בה נדחתה בקשת המבקש – בית חולים לניאדו - לביטול פסק הדין אשר ניתן נגדו ביום 8.7.13 בהעדר הגנה והוא חויב בהוצאות המשיבה בסך 1,800 ₪.

2.ההליכים בבית משפט קמא

המשיבה הגישה נגד המבקש בבית משפט קמא תביעה כספית-חוזית ע"ס 298,351 ₪, בגין עבודות שביצעה עבור המבקש בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים בשנת 2009, ותמורתן לא שולמה, לטענתה.

המבקש לא הגיש כתב הגנה לתביעה, וביום 8.7.13 ניתן פסק דין בהעדר הגנה על סמך התביעה.

ביום 11.9.13 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. בבקשה נטען כי כתב הגנה לא הוגש בשל תקלה של בית החולים (המבקש). היועץ המשפטי של בית החולים חלה ולא שלח את כתב התביעה לעורך-דין חיצוני ועל כן התביעה לא טופלה ולא הוגש כתב הגנה. לגופו של עניין נטען, כי המשיבה העלימה פרטים בתביעתה. צורף מכתב של המפקח על ביצוע עבודות המשיבה, ולפיו על המשיבה לבצע תיקנים בעבודותיה ולאחר מכן תהא זכאית לסך 121,203 + מע"מ ולא כנטען בכתב התביעה.

המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי התביעה נמסרה למבקש כדין וכי טענותיו לעניין מחדלו לא נתמכו בתצהיר מטעם היועץ המשפטי של בית החולים, אישור רפואי או כל מסמך רפואי אחר. לגופו של עניין נטען כי מכתב המפקח מעיד דווקא שלמבקש חוב כספי כלפי המשיבה בסך 119,463 ₪. המשיבה ביצעה את כל התיקונים כנדרש, ולמבקש אין כל הגנה ראויה ומבוססת לתביעה.

בהחלטתו מיום 12.11.3, בימ"ש קמא אפשר למבקש (אך לא חייב) להשיב לתגובת המשיבה לבקשה לביטול פסק הדין.

ביום 8.12.13 ביקשה המשיבה ליתן החלטה בבקשה, לאחר שהמבקש לא השיב לתגובתה.

ביום 4.1.114 ניתנה החלטת בימ"ש קמא נושא הבקשה שלפני, ולשונה: "תגובתה של התובעת על הבקשה לביטול פסק-דין מעוררת טענות הדורשות התייחסות מטעם הנתבעת. העדר ההתייחסות אומר דרשני. בהעדר אסמכתאות לנימוקי אי-הגשת כתב הגנה, ובהעדר התייחסות לטענות לגוף העניין, העולות מתגובת התובעת, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק-דין, ומחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת בסך 1,800 ₪. העירבון שהופקד יחולט לטובת התובעת, לכיסוי ההוצאות האמורות וע"ח החוב הפסוק, ויועבר לה באמצעות ב"כ".

3.תמצית טענות הצדדים

לטענת המבקש, טענותיו בבקשה לביטול פסק הדין ברורות ומפורטות, והוא לא מצא מקום לחזור עליהן בתשובה לתגובת המשיבה ועל כן בחר שלא להגיש תשובה. בימ"ש קמא הפך את הרשות שנתן למבקש להגיש תשובה לחובה, ובהיעדר תגובה דחה את הבקשה לביטול פסק דין מבלי להתייחס כלל לטענות ההגנה. המבקש לקח על עצמו אחריות לאי הגשת כתב הגנה, ולכל היותר היה על בימ"ש קמא להשית עליו הוצאות ולא לדחות את בקשתו.

לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה. המבקש התעלם מהחלטת בימ"ש קמא מיום 23.9.13 לאחר מתן פסק הדין ולא הפקיד סך 5,000 ₪ כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין. המבקש לא העלה כל טעם מיוחד בבקשתו לביטול פסק דין לאי הגשת כתב הגנה במועד ולא צרף כל אסמכתא לטענותיו. לגופו של עניין המבקש לא העלה כל טענת הגנה מבוססת כנגד התביעה, וכל הגנתו נסמכת על טענת קיזוז שנטענה בעלמא וללא תימוכין. על כן צדק בימ"ש קמא בהחלטתו.

4.דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובות לה, אני מוצאת שיש ממש בבקשה ועל כן ניתנת רשות ערעור והבקשה תידון כערעור.

דין הערעור להתקבל.

בבוא בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין בהעדר שלא מחובת הצדק, כפי שבעניינינו, עליו לבחון שתי שאלות: מהי הסיבה לאי הגשת כתב הגנה והאם יש למבקש טענות הגנה טובות לכאורה (ראו א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) 372-373).

אשר לאי הגשת כתב הגנה – המבקש הודה במחדלו ונימק זאת במחלת היועץ המשפטי של בית החולים ואי הפניית התיק לב"כ חיצוני בשגגה. המבקש צרף בתמיכה לנטען בבקשה לביטול פסק דין תצהיר מטעם מנכ"ל בית החולים, אך חקירתו לא נתבקשה. סבורני כי בנסיבות העניין די בכך כדי להוות נימוק לאי הגשת כתב הגנה ושגה בימ"ש קמא בהחלטתו משקבע כי לא הומצאו אסמכתאות לכך.

יתרה מכך, בימ"ש קמא לא בחן את סיכויי הגנתו של המבקש, אשר לגביו נקבע בפסיקה כי הוא שיקול בעל חשיבות גדולה יותר (רע"א 1957/12 חלה נ' כהן (22.5.12)). בימ"ש קמא זקף לחובתו של המבקש את העובדה כי לא הגיש תשובה לתגובת המשיבה לבקשה לביטול פסק דין, אף כי בהחלטתו מיום 12.11.13 הותיר את הגשת התשובה לשיקול דעת המבקש בכך שנתן רשות להגשתה. המבקש טוען כי לא הגיש תשובה לתגובה מאחר שאת כל טענותיו העלה במסגרת הבקשה לביטול פסק דין, ולא מצא כי תגובת המשיב מצריכה העלאת טענות חדשות שלא נטענו על ידו בבקשה.

בית משפט קמא דחה את הבקשה מהטעם של העדר התייחסות לטענות שהועלו בתגובה, אך, כאמור, לא בחן לגופן את טענות ההגנה של המבקש שהועלו במסגרת בקשתו לביטול פסק הדין ולא נימק. בכך שגה בימ"ש קמא.